כשהייתי בכיתה ו' לאה (האמא ה"מאמצת" שלי) התחתנה....
לא ידעתי כלום, ראיתי שהיא מסתובבת הרבה עם איזה אחד אבל...לא התייחסתי לזה ברצינות....
עד שיום אחד כשחזרתי מטיול שנתי, היה בערך 12 בלילה, ראיתי שאני לבד בבית... זה היה לי מוזר, היא לא יצאה בערב בדרך כלל...ואם היא יצאה אז היא חזקה ב10 בערך....אז היה משהו מוזר...
נכנסתי לחדר שלי ומצאתי על שולחן העבודה שלי פתק "מוריה הערב התחתנתי עם מרדכי, אנחנו נוסעים לשבוע, נתראה כשאחזור"....הייתי המומה...ליד הפתק היו 100 שקל, כניראה כדי שאקנה לעצמי אוכל...
לא ישנתי באותו לילה...הייתי עדיין בשוק...
ידעתי שלמרדכי יש שני בנים והבנתי ש...בעוד שבוע אעבור מחיים בהם היינו רק אני ולאה לחיים עם עוד גבר ו2 בנים.....
היה לי שבוע להתאושש.....ועשיתי את זה פחות או יותר...
כשלאה חזרה היא אמרה לי שנעבור דירה לוילה שהייתה ממש ליד הבית שלנו, את החפצים שלה היא העבירה מיד אבל... את החפצים שלי העבורו רק אחרי 3 חודשים...גרתי כמעט לבד בבית....אבל זה היה טוב לעומת מה שהיה בבית החדש...
גרתי איתם...התרגלתי אליהם...יותר נכון, התרגלתי שאני אחת מיותרת, אחת שקוראים לה כשצריך לנקות או לסדר....
האחים החורגים שלי?...הם היו קטנים ממני ו...היתי בשבילם יותר בייביסיטר מאשר אחות...
השתדלתי לשדר שהכל בסדר לכולם....שלא אכפת לי....השתדלתי......
כשהייתי בכיתה ז' לאה ומרדכי (ה"הורים" שלי....) החליטו לעבור דירה לבני-ברק....זה היה רעיון של מרדכי....פשוט תמיד היו לו בעיות עם גרושתו והוא חשב שאם נעבור למקום רחוק זה יסתדר....
לאחים שלי מצאו בית ספר מיד אבל.... לי אף אחדלא דאג... אז....אמרתי לאמא שלי שאני אשאר איפה שהיינו גרים אז עד סוף שנת הלימודים....היא הסכימה, גם ככה לא היה אכפת לה מה קורה איתי אז....מצידה יכולתי לעדות כמעט מה שרציתי....אז נשארתי....גרתי אצל חברה מהכיתה ובסוף שנת הלימודים הלכתי לבני-ברק.....
המצב שם היה זוועה, האחים החורדים שלי חזרו לאמא שלהם, מצאו לי בית ספר זוועתי ו...לאה ומרדכי תמיד אבל תמיד רבו...
אבל אני.... שתקתי, זה הבית שהיה לי, ו...לא היה לי לאן ללכת....אז... פשוט חייתי לבד....בחברת זוג משוגע שרב כל הזמן....
כשהייתי באמצע כיתה ח', בת 12 וקצת הם עברו כל גבול....
זה היה ביום שישי, אני לא זוכרת על מה שתיהם רבו... הם היו באמצע ארוחת צהריים ואני שטפתי את הכלים מהיום הקודם כשמרדכי קם, תקע את לאה על אחד הקירות והוציא סכין מכיסו. הייתי המומה... הוא אמר לה שאם לא תגיד שהוא צודק הוא יראה לה מה זה... נבהלתי....הייתי רגילה שהם רבים אבל כאן הם הגזימו.....
לא היה לי אכפת על לאה....מצידי היא יכלה למות....רק לא רציתי שהוא יעשה לה משהו מולי.... הרגשתי מספיר קע גם בלי שדבר כזה יקרה אז....זקרתי צלחת לריצפה, בזמן שמרדכי הסתובב כי הוא ניבהל מהרעש לאה ברחה, משאירה אותי לבד איתו ועם הסכין במטבח....( נחמד מאוד מצידה...)... אמרתי למרדכי שהיא לא שווה שהוא ישב בגללה בכלא ויצאתי לחדר שלי, נעלתי את עצמי בפנים עד למחורת בבוקר....
באותו יום הם היו במשטרה ואני החלטתי שאני חוזרת לעיר בה גרנו קודם.... גם ככה לא טוב לי אז...לפחות שאהיה במקום מוכר....
שבוע לאחר מכן במוצ"ש לקחתי אוטובוס וחזרתי...
חזרתי לבית הספר בו למדתי, המנהלת לא הבינה מה קרה ופשוט אמרתי לה שאנחנו חוזרים לגור בנתיבות ושבאתי לפני ההורים שלי כדי להספיק להתרגל... היא האמינה...
שבועיים אחרי שהגעתי לאה התקשרה אלי ואמרה לי שהם מצאו דירה והם באים גם....יופי... היא הלכה לבית הספר לחתום ולשלם על מה שהיא הייתה צריכה וסוף השנה עברה בהצלחה.
טוב, מספיק בנתיים על התיכון אני אכתוב בפוסט הבא....
כשהייתי בכיתה ו' לאה (האמא ה"מאמצת" שלי) התחתנה....
לא ידעתי כלום, ראיתי שהיא מסתובבת הרבה עם איזה אחד אבל...לא התייחסתי לזה ברצינות....
עד שיום אחד כשחזרתי מטיול שנתי, היה בערך 12 בלילה, ראיתי שאני לבד בבית... זה היה לי מוזר, היא לא יצאה בערב בדרך כלל...ואם היא יצאה אז היא חזקה ב10 בערך....אז היה משהו מוזר...
נכנסתי לחדר שלי ומצאתי על שולחן העבודה שלי פתק "מוריה הערב התחתנתי עם מרדכי, אנחנו נוסעים לשבוע, נתראה כשאחזור"....הייתי המומה...ליד הפתק היו 100 שקל, כניראה כדי שאקנה לעצמי אוכל...
לא ישנתי באותו לילה...הייתי עדיין בשוק...
ידעתי שלמרדכי יש שני בנים והבנתי ש...בעוד שבוע אעבור מחיים בהם היינו רק אני ולאה לחיים עם עוד גבר ו2 בנים.....
היה לי שבוע להתאושש.....ועשיתי את זה פחות או יותר...
כשלאה חזרה היא אמרה לי שנעבור דירה לוילה שהייתה ממש ליד הבית שלנו, את החפצים שלה היא העבירה מיד אבל... את החפצים שלי העבורו רק אחרי 3 חודשים...גרתי כמעט לבד בבית....אבל זה היה טוב לעומת מה שהיה בבית החדש...
גרתי איתם...התרגלתי אליהם...יותר נכון, התרגלתי שאני אחת מיותרת, אחת שקוראים לה כשצריך לנקות או לסדר....
האחים החורגים שלי?...הם היו קטנים ממני ו...היתי בשבילם יותר בייביסיטר מאשר אחות...
השתדלתי לשדר שהכל בסדר לכולם....שלא אכפת לי....השתדלתי......
כשהייתי בכיתה ז' לאה ומרדכי (ה"הורים" שלי....) החליטו לעבור דירה לבני-ברק....זה היה רעיון של מרדכי....פשוט תמיד היו לו בעיות עם גרושתו והוא חשב שאם נעבור למקום רחוק זה יסתדר....
לאחים שלי מצאו בית ספר מיד אבל.... לי אף אחדלא דאג... אז....אמרתי לאמא שלי שאני אשאר איפה שהיינו גרים אז עד סוף שנת הלימודים....היא הסכימה, גם ככה לא היה אכפת לה מה קורה איתי אז....מצידה יכולתי לעדות כמעט מה שרציתי....אז נשארתי....גרתי אצל חברה מהכיתה ובסוף שנת הלימודים הלכתי לבני-ברק.....
המצב שם היה זוועה, האחים החורדים שלי חזרו לאמא שלהם, מצאו לי בית ספר זוועתי ו...לאה ומרדכי תמיד אבל תמיד רבו...
אבל אני.... שתקתי, זה הבית שהיה לי, ו...לא היה לי לאן ללכת....אז... פשוט חייתי לבד....בחברת זוג משוגע שרב כל הזמן....
כשהייתי באמצע כיתה ח', בת 12 וקצת הם עברו כל גבול....
זה היה ביום שישי, אני לא זוכרת על מה שתיהם רבו... הם היו באמצע ארוחת צהריים ואני שטפתי את הכלים מהיום הקודם כשמרדכי קם, תקע את לאה על אחד הקירות והוציא סכין מכיסו. הייתי המומה... הוא אמר לה שאם לא תגיד שהוא צודק הוא יראה לה מה זה... נבהלתי....הייתי רגילה שהם רבים אבל כאן הם הגזימו.....
לא היה לי אכפת על לאה....מצידי היא יכלה למות....רק לא רציתי שהוא יעשה לה משהו מולי.... הרגשתי מספיר קע גם בלי שדבר כזה יקרה אז....זקרתי צלחת לריצפה, בזמן שמרדכי הסתובב כי הוא ניבהל מהרעש לאה ברחה, משאירה אותי לבד איתו ועם הסכין במטבח....( נחמד מאוד מצידה...)... אמרתי למרדכי שהיא לא שווה שהוא ישב בגללה בכלא ויצאתי לחדר שלי, נעלתי את עצמי בפנים עד למחורת בבוקר....
באותו יום הם היו במשטרה ואני החלטתי שאני חוזרת לעיר בה גרנו קודם.... גם ככה לא טוב לי אז...לפחות שאהיה במקום מוכר....
שבוע לאחר מכן במוצ"ש לקחתי אוטובוס וחזרתי...
חזרתי לבית הספר בו למדתי, המנהלת לא הבינה מה קרה ופשוט אמרתי לה שאנחנו חוזרים לגור בנתיבות ושבאתי לפני ההורים שלי כדי להספיק להתרגל... היא האמינה...
שבועיים אחרי שהגעתי לאה התקשרה אלי ואמרה לי שהם מצאו דירה והם באים גם....יופי... היא הלכה לבית הספר לחתום ולשלם על מה שהיא הייתה צריכה וסוף השנה עברה בהצלחה.
טוב, מספיק בנתיים על התיכון אני אכתוב בפוסט הבא....