עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

על העבר-חלק ג', להשתחרר מצפורני אבי...

08/04/2014 19:21
hopeless
...כן... באותו יום הייתי חייבת ללכת לאבא שלי...
הוא שאל אותי מה קרה לי, ו...העזתי להגיד לו שלא נוח לי אצלו.... הוא שאל למה, עניתי לו שאני לא אוהבת את הצורה בה הוא אוהב אותי...
הוא כעס... הוא אמר שאם אני לא רוצה שהוא יאהב אותי אז הוא לא יאהב אותי. הרגשתי הקלה אבל....הוא היה יותר מתוחכם משחשבתי....
לא הייתה ארוחת ערב.....אמרתי לו שאני רעבה.... הוא ענה שלא אכפת לו, הוא לא אוהב אותי...
אז... הלכתי לישון רעבה... קצת אחרי שנרדמתי הוא הגיע שוב... התעוררתי ואמרתי לא שאמרנו שאני לא צריכה את האהבה שלו...הוא הבטיח לקחת אותי לאגם, ליראות את הברבורים אם אני אסכים ו...הסכמתי....
למחרת הלכנו לאגם, נהנתי אבל....הייתי מאוכזבת מעצמי....שוב נתתי לו לפגוע בי....
ביום שישי שלאחר מכן שוב ביקשתי מסבתא שלי לא ללכת אליו...היא אמרה שאני חייבת ואני....לא יכולתי יותר וצעקתי עליה (בתרגום חופשי בצרפתית) "נמאס לי! הוא אוהב אותי יותר מידי!". בשביל סבתא שלי זה היה יותר מידי.... היא שוב לקחה אותי לרווחה. לפני שנכנסנו היא אמרה לי שאם אני באמת לא רוצה ללכת אליו אז שאגיד לרווחה את מה שאמרתי לה....וזה מה שעשיתי...
לא הלכתי אליו באותו סוף שבוע וגם לא בשבועות שאחרי....סוף-סוף....נגאלתי....
סבתא שלי והרווחה החליטו שאני צריכה ללכת לפסיכולוג....
הלכתי...אבל אותה פסיכולוגית דיברה לקירות... היא ביקשה שאספר-לא סיפרתי, ביקשה שאשטף אותה במחשבות שלי-לא שיטפתי, ביקשה שאצייר-לא ציירתי... התחננה שאגיד מילה...אבל... אני לא יודעת למה....לא הייתי מסוגלת לדבר... עם אף אחד.......
אחרי חודש בו היא ביזבזה איתי את זמנה היא אצרה לסבתא שלי שחבל לה על הכסף...ומאז, לא הלכתי אליה עוד...סבלתי בשקט...
...כן... באותו יום הייתי חייבת ללכת לאבא שלי...
הוא שאל אותי מה קרה לי, ו...העזתי להגיד לו שלא נוח לי אצלו.... הוא שאל למה, עניתי לו שאני לא אוהבת את הצורה בה הוא אוהב אותי...
הוא כעס... הוא אמר שאם אני לא רוצה שהוא יאהב אותי אז הוא לא יאהב אותי. הרגשתי הקלה אבל....הוא היה יותר מתוחכם משחשבתי....
לא הייתה ארוחת ערב.....אמרתי לו שאני רעבה.... הוא ענה שלא אכפת לו, הוא לא אוהב אותי...
אז... הלכתי לישון רעבה... קצת אחרי שנרדמתי הוא הגיע שוב... התעוררתי ואמרתי לא שאמרנו שאני לא צריכה את האהבה שלו...הוא הבטיח לקחת אותי לאגם, ליראות את הברבורים אם אני אסכים ו...הסכמתי....
למחרת הלכנו לאגם, נהנתי אבל....הייתי מאוכזבת מעצמי....שוב נתתי לו לפגוע בי....
ביום שישי שלאחר מכן שוב ביקשתי מסבתא שלי לא ללכת אליו...היא אמרה שאני חייבת ואני....לא יכולתי יותר וצעקתי עליה (בתרגום חופשי בצרפתית) "נמאס לי! הוא אוהב אותי יותר מידי!". בשביל סבתא שלי זה היה יותר מידי.... היא שוב לקחה אותי לרווחה. לפני שנכנסנו היא אמרה לי שאם אני באמת לא רוצה ללכת אליו אז שאגיד לרווחה את מה שאמרתי לה....וזה מה שעשיתי...
לא הלכתי אליו באותו סוף שבוע וגם לא בשבועות שאחרי....סוף-סוף....נגאלתי....
סבתא שלי והרווחה החליטו שאני צריכה ללכת לפסיכולוג....
הלכתי...אבל אותה פסיכולוגית דיברה לקירות... היא ביקשה שאספר-לא סיפרתי, ביקשה שאשטף אותה במחשבות שלי-לא שיטפתי, ביקשה שאצייר-לא ציירתי... התחננה שאגיד מילה...אבל... אני לא יודעת למה....לא הייתי מסוגלת לדבר... עם אף אחד.......
אחרי חודש בו היא ביזבזה איתי את זמנה היא אצרה לסבתא שלי שחבל לה על הכסף...ומאז, לא הלכתי אליה עוד...סבלתי בשקט...
אני יעל
08/04/2014 21:08
לפעמים,האהבה הזו היא כל מה שיש בעולם, ככה לפחות זה נתפס בעיני רוחנו.
ולמרות שהיא כואבת, נראה שיותר כואב בלעדיה. עד שמתברר שלא נותר כבר מה להפסיד.
את הגעת לקרקעית, והעזת להיאבק על זכותך לברוח. מגיע לך חיזוק ענקי, כי את חזקה. את גם אמיצה. והאומץ שלך- כרוך בוויתור של הצד השני: אבא שלך, במקרה זה.:
הוא נאלץ לוותר על השליטה בך.
והוא חושף את התימרונים המנסים לסחוט ממך כניעה, מה שלא יוצא לפועל.
עכשיו את צריכה הכי בעולם- תמיכה.
תעשי הכול לקבל את התמיכה הזו, כי הנפש שלך צריכה להתאושש.
כל הכבוד לך, ותראי איך את הוצאת את עצמך מעבדות לחירות.לחג הפסח.
שימשיך להיות לך האומץ, ואל תתייאשי. אם בא לך להתייעץ באופן אנונימי, יש שירות טלפוני שנקרא "ער"ן", זה עזרה ראשונה נפשית. אנשים נפלאים. הטלפון 1202.
חג שמח לך
hopeless
08/04/2014 22:18
...תודה!...
...יועצת בית הספר ניסתה לדבר איתי כמה פעמים...
אולי אסכים לדבר איתה...
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה: