...אז אמרתי שהכל היה טוב?....נכון, השאלה עד מתי...
הכל היה בסדר עד ש.... באחת הפעמים בהם הייתי אצל אבי הוא.....
הלכתי לישון כרגיל....אבל...פתאום היה לי קר...הרגשתי את השמיכה שעלי מתרוממת,ניסיתי לכסות את עצמי אבל...שמעתי את הקול שלו...
הוא אמר לי "ששש... אני אבא שלך, אני אוהב אותך...".
הוא נישכב לידי, לא היה לי נוח אך לא אמרתי דבר...
אף פעם לא היה לי אבא...ו...הייתי צמאה למעט אהבה ויחס.....אבל.....לא לזה......
הייתי בטוחה שכל האבות עושים את זה לילדים שלהם.....
חשבתי שאני זו שלא בסדר....חשבתי שאני אתרגל....
הוא אמר לי שזה סוד בין אבא לבת, הוא ביקש לא לספר.....
לא סיפרתי....
הביקורים אצלו שהיו בהתחלה כה נחמדים הפכו לסיוט....פחדתי מהחושך,פחדתי להיות לבד...
סבתא שלי אמרה לסבא שלי שאני מתנהגת מוזר, אבל הוא אמר שזה בסדר....שהרבה ילדים מפחדים מהחושך, שהרבה יחדים לא אוהבים להיות לבד... .....סבתא שלי נרגעה....
זה המשיך כך במשך כחודשיים ואז הוא התחיל להיכנס אלי בעצמו....ולא סתם להכניס חפצים....
לא יכולתי יותר....אבל....חינכו אותי לא לשאול, חינכו אותי שמבוגר תמיד צודק....אז....שתקתי....
כשהגיעה חופשת הקיץ שמחתי, שמחתי שלא אצטרך לבקר אותו יותר.....עד שנת הלימודים הבאה.....
באותה שנה לאה עבדה בישראל אז.... היא הביאה אותי לכאן...הרגשתי בודדה איתה אבל...שמחתי לא להיות בשויץ, שמחתי לא להיות מחוייבת להגיע אליו...
כשחזרתי לשוויץ העזתי להגיד לסבתא שלי שאני לא רוצה לחזור וללכת אליו בסופי שבוע....העזתי.....
היא אמרה לי שזה לא תלוי בה אלה ברווחה אז...לא אמרתי כלום...
התחלתי כיתה ב"....
ביום שישי נשארתי במיטה, אמרתי לסבתא שלי שאני לא מרגישה טוב....היא האמינה לי.... הצגתי את עצמי חולה במשך כל השבת וים ראישון וביום שני הלכתי לבית הספר כאילו דבר לא קרה...
היות והתכניקה הזו עבדה השתמשתי בה גם בשבוע לאחר מכן וכאן סבתא שלי הבינה שמשהו לא בסדר...
היא ביקשה ממני להתלבש ולקחה אותי לרווחה.
לא הבנתי מה היא רוצה ממני אבל...שתקתי....
שם ,ברווחה היא אמרה שמשהו לא בסדר איתי. הם שאלו אותי למה אני לא רוצה לחזור וסרבתי לענות.
הם לקחו את סבתא שלי לצד ובאותו יום הייתי חייבת ללכת לאבא שלי...
אכתוב את ההמשך בהזדמנות.....סורי, פשוט כתבתי כבר הרבה ליום אחד..... ו......אני כבר לא יכולה להמשיך.....לא היום....אם אמשיך לא אוכל להחזיק את עצמי יותר....מצטערת....
...אז אמרתי שהכל היה טוב?....נכון, השאלה עד מתי...
הכל היה בסדר עד ש.... באחת הפעמים בהם הייתי אצל אבי הוא.....
הלכתי לישון כרגיל....אבל...פתאום היה לי קר...הרגשתי את השמיכה שעלי מתרוממת,ניסיתי לכסות את עצמי אבל...שמעתי את הקול שלו...
הוא אמר לי "ששש... אני אבא שלך, אני אוהב אותך...".
הוא נישכב לידי, לא היה לי נוח אך לא אמרתי דבר...
אף פעם לא היה לי אבא...ו...הייתי צמאה למעט אהבה ויחס.....אבל.....לא לזה......
הייתי בטוחה שכל האבות עושים את זה לילדים שלהם.....
חשבתי שאני זו שלא בסדר....חשבתי שאני אתרגל....
הוא אמר לי שזה סוד בין אבא לבת, הוא ביקש לא לספר.....
לא סיפרתי....
הביקורים אצלו שהיו בהתחלה כה נחמדים הפכו לסיוט....פחדתי מהחושך,פחדתי להיות לבד...
סבתא שלי אמרה לסבא שלי שאני מתנהגת מוזר, אבל הוא אמר שזה בסדר....שהרבה ילדים מפחדים מהחושך, שהרבה יחדים לא אוהבים להיות לבד... .....סבתא שלי נרגעה....
זה המשיך כך במשך כחודשיים ואז הוא התחיל להיכנס אלי בעצמו....ולא סתם להכניס חפצים....
לא יכולתי יותר....אבל....חינכו אותי לא לשאול, חינכו אותי שמבוגר תמיד צודק....אז....שתקתי....
כשהגיעה חופשת הקיץ שמחתי, שמחתי שלא אצטרך לבקר אותו יותר.....עד שנת הלימודים הבאה.....
באותה שנה לאה עבדה בישראל אז.... היא הביאה אותי לכאן...הרגשתי בודדה איתה אבל...שמחתי לא להיות בשויץ, שמחתי לא להיות מחוייבת להגיע אליו...
כשחזרתי לשוויץ העזתי להגיד לסבתא שלי שאני לא רוצה לחזור וללכת אליו בסופי שבוע....העזתי.....
היא אמרה לי שזה לא תלוי בה אלה ברווחה אז...לא אמרתי כלום...
התחלתי כיתה ב"....
ביום שישי נשארתי במיטה, אמרתי לסבתא שלי שאני לא מרגישה טוב....היא האמינה לי.... הצגתי את עצמי חולה במשך כל השבת וים ראישון וביום שני הלכתי לבית הספר כאילו דבר לא קרה...
היות והתכניקה הזו עבדה השתמשתי בה גם בשבוע לאחר מכן וכאן סבתא שלי הבינה שמשהו לא בסדר...
היא ביקשה ממני להתלבש ולקחה אותי לרווחה.
לא הבנתי מה היא רוצה ממני אבל...שתקתי....
שם ,ברווחה היא אמרה שמשהו לא בסדר איתי. הם שאלו אותי למה אני לא רוצה לחזור וסרבתי לענות.
הם לקחו את סבתא שלי לצד ובאותו יום הייתי חייבת ללכת לאבא שלי...
אכתוב את ההמשך בהזדמנות.....סורי, פשוט כתבתי כבר הרבה ליום אחד..... ו......אני כבר לא יכולה להמשיך.....לא היום....אם אמשיך לא אוכל להחזיק את עצמי יותר....מצטערת....