לא הצלחתי להירדם, הייתי מבולבלת...
סתם לשבת
ולהקשיב לדממה.
להביט בשממה
ולדעת
שאיש אינו ער.
סתם להביט
בשמיים השחורים
ולחפש כוכבים
ולהרגיש
כל רגע שעובר...
להיות לבד
רק אני והלבנה,
אני והדממה
ופתאום...
להיזכר...
להרגיש
את הרוח הקלילה
שאת דאגתי מובילה
למקום רחוק,
למקום אחר.
לדמיין מולי
את כל אותם אנשים שדאגו
וכעת הם ישינים.
וכך לספר בלחש לדממה
שהם האור
שמאיר בליבי כלבנה.
;){kind=link}