והכל נראה כמו חלום...
רק כדי לברוח מאותה מציאות,
ולשכוח מאותו סיוט.
הלילה בו בוהים בתקרה
ומדמיינים עד כמה היא קרה.
יותר קרה מיד אדם,
יותר קרה מלב שנדם.
הרגעים בהם המוח שובת
והלב הוא זה ששולט.
אותו חור שחור שוב נפער
ושואב הכל חזרה לעבר.
הלילות בהם מתהפכים
והעיניים מסרבות להעצם,
וכל רגע בחיים
הולך ומתעצם...
ו... כנמאס מהלילות והרגעים
ורוצים לשים קץ לחיים,
מופיעים בדימיוננו אותם אנשים
בשבילם אנחנו שוב ושוב נשארים.
ואנחנו כמו טפשים
נשארים לחיות בלילות ורגעים...
;){kind=link}