אני נשברת,
אני משתגעת...
אני כועסת,
אני נרגעת...
אני מחפשת את עצמי
ומוצאת רק ריקנות.
אני חותכת את עצמי
גם אם אני יודעת שזו טעות...
.... אני יודעת ששום דבר לא יעזור...
פשוט אסור לי לזכור.....
אסור לי לזכור שפעם
הייתי מאושרת.
שפעם, רק פעם,
הייתי באמת מחייכת...
שפעם הרחקתי את כולם
כי פחדתי שיתקרבו.
ושהיום אני מנודה מהעולם
כי אני מפחדת שיאהבו...
אני מפחדת.....
אבל עדיין רוצה.....
כבר לא מפוחדת....
אבל עדיין בוכה.....
כנראה שלא ארגיש עוד מגע יד אדם....
כנראה שנולדתי להיות זרה לכולם....
;){kind=link}