כ-12 שנים לאחר מכן,בכפר:
"שִיזּוקָהמדוע שוב לא חזרת יחד עם לוּאִיס? שאלה לבנדר שראתה את שיזוקה נכנסת לבד לבית, "את יודעת שאני לא אוהבת שהוא חוזר לבד כיאז הוא עושה שטויות בדרך עם חברים שלו..."
שיזוקההביטה בלבנדר ואמרה בנימה מתחננת "אמא....את יודעת איזה פרצופים הוא עושה לי במשךכל השבוע....נמאס לי כבר מזה אז הלכתי לבד ולא חיכיתי לו."
לַבֵנדֶרנאנחה. כן, אולי לוּאִיס היה גדול משִיזוּקָה במספר חודשים אבל למורת רוחו שִיזוּקָה,אחותו החורגת השיגה אותו תמיד בכל התחומים.
לבנדרפתחה את החלון ותרה בעיניה אחר לואיס וכאשר היא ראתה אותו היא אמרה לשיזוקה "הינה אני רואה אותו מגיע, שִיזוּקָהבבקשה ממך לכי לקבל את פניו."
שִיזוּקָהניגשה למלאות כוס מים צוננים עבור לוּאִיס וחיכתה לו ליד הדלת. לוּאִיס פתח אתהדלת בתנופה ונעצר בבת אחת כאשר ראה את שִיזוּקָה עומדת שם ומחכה לו עם כוס מים.לוּאִיס הביט בה לרגע ואמר לה בזילזול "את מנסה להתחנף אלי או שאת שוב מקווהשאבין ש: "אנחנו שונים, ושלכל אחד מאיתנו יש את היכולות שלו" ובלה בלהבלה....!"
שִיזוּקָהכמעט נעלבה אבל בגלל שהיא כבר הביאה עבורו כוס מים אז היא הושיטה לו את הכוס ופנתהחזרה למטבח. לוּאִיס לקח מידה את הכוס, גמראותה בלגימה אחת כמעט ולאחר מכן רץ בעקבות שִיזוקָה ונעמד למולה תוך שהוא מושיט להאת הכוס "כחי!" הוא אמר לה בכעס "לפחות תסיימי את מה שכברהתחלת!". שִיזוקָה לקחה את הכוס מידיו של לוּאִיס והביטה בו לרגע, בעיניוהתכולות שנראו לכאורה תמימות ובשערו השחור והחלק שהיה מעט פרוע והסתיר חלק ניכרמפניו. לוּאִיס שלא הבין מדוע אחותו איזה זזה מלפניו הביט בעיניה והתחרט על זהמייד... מבטה היה עצוב אך חיוך קל עדיין נישא על שפתיה ו...הוא ידע שכאן נגמריםהפרצופים שלו לאחותו, היא הרי תמיד נשארה רגועה ומושלמת והוא, הוא היה זה שלאהשלים עם זה שהיא מוצלחת ממנו...
לבנדרהגישה את ארוחת הצהריים וכל משפחת לַרג התכנסה סביב השולחן. לַבֵנדֶר דרשה בשלוםלימודיהם של לוּאִיס ושִיזוּקָה ולא הופתעה לגלות ששוב לוּאִיס הביא עימו מזכרמהמורה בגלל שברח משיעורים, ושלעומתו שִיזוּקָההביאה עימה מספר מבחנים בדוקים שציוניהם, איך לא, גבוהים ומושלמים.
אכן כן,כך זה היה תמיד ולַבֵנדֶר והוגו ידעו זאת היטיב: לוּאִיס ושִיזוּקָה היו הפכים גמורים. לוּאִיס היה מופסד בשנה, ובגלל שלאראה שום צורך וחשיבות בלימודיו איחר לשיעורים וברח מהם. שִיזוּקָה לעומתו, הייתהמורווחת בשנה ולמרות שלא ראתה את החשיבות שבלימודים, התמידה בהם והשקיעה בהם ואפילוהשתתפה בשיעורים למתקדמים.
b b b
למחורת בבית-הספר:
המורה אוֹדֶלהקדימה להגיע באותו יום לבית-הספר, היא נכנסה לכיתת החינוך שלה והודיעה"המשכנה בעיסוקיכן בנות, הקדמתי מעט היום אך אתחיל בשיעור מיד בצלצול".היא התיישבה והחלה לחזור על החומר שהיה עליה ללמד את הבנות באותו היום. לרגע מבטהעבר על בנות הכיתה, בנות אותן היא חינכה כבר שנתיים, בנות בהן היא השקיעה המון.
מבטה נחלרגע על שִיזוּקָה הילדה אותה כינתה "ילדת המסתורין".
שִיזוקָהכרגיל השלימה ש"ב במרץ רב "ילדה אצילית ונבונה" חשבה לעצמה המורהאוֹדֶל, חשבה וקיוותה ששיזוקה תוכל להמשיך בשנה הבאה בתיכון בו היא תוכל להתקדםולפתח את כישרונותיה הרבים.
הצלצולקטע באחת את חוט מחשבתה של המורה אוֹדֶל והיא קמה על רגליה והכריזה תוך מחיאת כף"אוקיי בנות, היה צלצול חזורנה למקומותיכן השיעור מתחיל!".
השיעורעבר בטוב ובנעימים והמורה אוֹדֶל יצאה מן הכיתה אל חדר המורים. רוב בנות הכיתהיצאו לחצר אך שִיזוקָה עדיין הייתה עסוקה בש"ב...
סִינדִיואוֹדֶט עמדו ליד שִיזוּקָה וחיכו שהיאתגמור לענות על השאלות שהמורה אוֹדֶל נתנה בשיעור הקודם.
"למהאת תמיד מכינה את ש"ב בכיתה? את ש"ב אמורים להכין בבית, לא?" מלמלהסִינדִי לכיוונה של שִיזוּקָה במורת רוח. המשפט לא מצא חן בעיני אוֹדֶט כלל וכלל והיאאמרה בכעס לסינדי "זכותה של שִיזוּקָה להכין את ש"ב שלה מתי שהיא רוצה,סִינדִי! ו...שלא נדבר עלייך שלא מכינה ש"ב אף פעם. מילא אם היית עוזרת בביתכמו ששִיזוּקָה עוזרת ללַבֵנדֶר אז לא הייתי אומרת לך כלום, אבל את לא עושה כלוםאז... שלא תעזי לפצות פה על שִיזוּקָה!".
סִינדִינרתעה מעט ושִיזוּקָה חשה שלא בנוח עם המצב שנוצר סביבה ואמרה ברוגע "הירגעי אוֹדֶט, לא נפגעתיממנה בכלל ו...היא סך הכול אמרה את מה שהיא חושבת, זה בסדר מצידי."
סִינדִיהתנצלה בשקט ואוֹדֶט שמחה שחברתה נהגה ברגישות כלפי שתיהן והצליחה להרגיע אתהרוחות בלי שיהיו מהומות.
כ-10דקות לאחר מכן שיזוקה גמרה את שיעורי הבית שלה, היא קמה על רגליה, הודתה לאודטולסינדי על שהמתינו לה ושלושתן צעדו יחד לחצר.
"לאןתמשיכי שנה הבאה שִיזוּקָה?" שאלה סִינדִי את שִיזוּקָה.
שִיזוּקָהשתקה, היא לא ידעה מה להגיד. כולם רצו שהיא תעבור לתיכון מכובד וטוב, אבל היא ידעהשלהוּגוֹ וללַבֶנדֵר אין מספיק כסף כדי לממן לה לימודים ברמה גבוהה...
אוֹדֶט ששמהלב לשתיקתה של שִיזוּקָה, הבינה לליבה ואמרה לסִינדִי "נחיה וניראה, הרי...אף אחת מהכיתה אינה יודעת לאן תמשיך שנה הבאה, מדוע שדווקא שִיזוּקָה תדע?".
סינדימשכה בכתפיה ולפתע עיניה הפכו לחולמניות והיא החלה לדבר ולהגזים, כפי שרק היא ידעהלעשות "כי לשִיזוּקָה יש עבר מעורפל ו...בעוד כמה ימים יגיע אציל מכובד רכובעל סוסו הצחור כשלג וישאל על התינוקת שנחטפה ממנו לפני כ-12 שנים. הוריה וכל הכפריבואו לחלוק לו כבוד ויגידו לו שגידלו וטיפחו אותך עד עכשיו באהבה רבה. הוא יבואלראות אותך ויספר לך עד כמה היית חסרה לו ועד כמה הוא דאג לך במשך כל השנים שעברו..."
אוֹדֶטושִיזוּקָה הסתכלו אחת על השנייה וגלגלו את עיניהן תוך כדי שסינדי המשיכהבסיפוריה.
"...הואירים אותך וירכיב אותך איתו עד לאחוזה הענקית שלו ולנו הוא ייתן כסף רב וכולנונהיה מאושרים!...."
"ואתניראה לי מחכה בעיקר לחלק האחרון עם הכסף...!" קטעה אוֹדֶט את חלומותיהוהתלהבותה של סִינדִי.
סִינדִינעלבה לרגע אך היא מייד התעשתה ואמרה "טוב, מצטערת אולי הגזמתי קצת...".
שלושתםפרצו בצחוק והיה נראה שהעניין נשכח אבל...
"אוֹדֶט,שִיזוּקָה, סִינדִי!!!" צעקה מאחוריהן נַסיָה בהתלהבות "שמעתן?! סר לאוֹןפלוּמַר יגיע מחר לכפר ולביה"ס !". סִינדִי, שִיזוּקָה ואוֹדֶט הסתכלואחת על השנייה ונַסיָה המשיכה לצעוק בחצר ובכיתות את החדשות שבדרך-לא-דרך גונבולאוזניה.
"אמרתילכן !!" התלהבה סִינדִי "אתן רואות, סר לאוֹן פלומר יגיע על סוסו הלבן..."
"הבנוסינדי!!" צעקו עליה פה אחד שִיזוּקָה ואוֹדֶט. סִינדִי הביטה בהן מופתעת"בסדר, בסדר... הפסקתי..." והשתתקה.
היה להןהרבה מה להגיד על החדשות שהגיעו אבל הצלצול אילץ אותן לחזור לכיתה. עד סוף היום הןלא הספיקו לדבר משום ששִיזוּקָה תמיד השלימה והכינה ש"ב ובסוף היום שִיזוּקָההזדרזה לחזור לביתה, אז היא לא הספיקה לפטפט עם אוֹדֶט כפי שהן היו רגילות לעשותבדרכן חזרה הביתה בכל יום.
שִיזוּקָההגיעה לבית וגילתה שלוּאִיס שוב נעדר משיעורים רבים אז היא אכלה בחפזה ואח"כ ישבהאיתו להסביר לו את החומר שהוא הפסיד במהלך השיעורים בהם הוא לא השתתף.
לַבֵנדֶרהסתכלה עליהם ותהתה אם לוּאִיס אינו מנצל יותר מידי את טוב ליבה של שִיזוּקָה, אךהחליטה לא להתערב מידי ביחסים בניהם שהיו מסובכים גם מבלי שהיא תתערב.
בארוחתהערב לוּאִיס סיפר להוריו על הביקור של סר לאוֹן פלוּמַר בכפר שיתרחש למחרת והוריוביקשו ממנו להתנהג כראוי ולא להחסיר משיעורים כדי שסר לאוֹן יתרשם לטובה מהכפרשלהם. סר לאוֹן היה ידוע בטובו לתושבימחוזו אבל הוגו ולבנדר ידעו עד כמה אנשים יכולים להשתנות מהר והעדיפו שלא לתת סיבהלכך שיוצרו צעדיהם.
כשכולםגמרו לאכול שִיזוּקָה אמרה להוּגוֹ וללַבֵנדֶר שהם יכולים לגשת לישון ושהיא תדאגלהשכבתו של לוּאִיס ולשטיפת הכלים. הוּגוֹ ולַבֵנדֶר שהיו עייפים מאוד מעבודתם לאסרבו להצעה והלכו לישון ושִיזוּקָה נשארה ערה עד מאוחר ע"מ לסדר את הבית ולבסוףהלכה לישון כרגיל, בלי שהיא תגמור להכין את ש"ב שלה למחר.
;){kind=link}