חזרה לבית-ספר...

...רק יומיים מאז חזרתי ללימודים וכבר הסתבכתי...

אתמול היה בסדר...שיעורים רגילים. בכיתה שלנו יש קצת אוירה של לחץ, פשוט יש לנו מתכונת בתנ"ך ביום ראישון הבא...

לקראת סוף היום היה שיעור בו המורה לא הגיעה. לי לא היה אכפת, אני גם ככה עושה מה שאני רוצה בשיעורים והמורות לא אומרות לי כלום כל עוד אני לא מפריעה לאף אחד וממשיכה לקבל ציונים טובים...

אז... חברות שלי ישבו ופטפטו ואני ישבתי לצייר לבד...כרגיל...אבל לא אכפת לי...

מתישהו בת מכיתה אחרת הגיעה ואמרה שקוראים לי למשרד, הלכתי... יש לי ברירה...

המזכירה אמרה לי להיכנס לחדר של הסגנית ו...נכנסתי...

בחדר חיכתה לי היועצת... הייתי יחסית במצב רוח טוב, אבל לא היה לי כח אליה... אבל...כבר הייתי בפנים, מאוחר מידי...

היא שאלה איך היה פסח, אם הכל היה בסדר עם אמא שלי... אמרתי לה שהכל היה טוב והשתדלתי להסתיר את החתכים בידיים שלי...

היא שאלה כמה שאלות ו... איכשהו מצאתי את עצמי זורמת איתה.... טוב, העדפתי לזרום מאשר להתחיל לברור כל מילה אבל... כשהיה צילצול והיא אמרה לי שהגיע סוף היום הרגשתי מפחיד...

הלכתי לכיתה קצת בדיכי, חברה שלי מכיתה י"ב (כן...אני יודעת... אני מוזרה שאני רק בי"א וחברה עם אחת מי"ב אבל....איפשהו דווקא אני מסתדרת איתה מצויין...) חיכתה לי. היא חיכתה שאני אכח את התיק שלי ויצאנו לכיוון הבית...

נתתי לחברה שלי לדבר... לי לא ממש היה מצב רוח... מה נסגר איתי שדיברתי עם היועצת הזו כאילו "בסדר..."?

קיצר, הרגשתי מפגרת... הייתי אצל חברה שלי עד מאוחר וכשהגעתי לבית מייד הלכתי לישון...

היום הלכתי ללימודים רגיל למרות שלא היה לכיתה שלנו לימודים בגלל המתכונת שתהיה ביום ראישון. הייתי בחדר מוזיקה עד סוף ההפסקה הראישונה ואז יצאתי לנשום.

ת'אמת קצת השתעממתי... ניגנתי, ציירתי, עזרתי למזכירה שלנו (היא כבר רגילה לזה שאני מגיעה גם כשאנחנו לא לומדות) ו...למדתי קצת למתכונת...

ו... בואו נגיד ש...אני לא שקופה ו... הייתי סיבה טובה להרבה הערות...

"תגידי, אין לכן חופש היום?"      ( כן! יש לנו חופש אבל מה זה עניינכן!!!!!!!!!!!!!! )

"מה את עושה כאן?"                ( מה? את לא רואה בעצמך שאני לומדת למיבחן!!!!!!!!!!! )

"מה הבעיה שלך ללמוד בבית?" ( בבית אמא שלי תעביד אותי כמו חמורה ( אני יודעת שאומרים אתון), למה? יש לך בעיה עם זה? )

טוב....אבל אני לא יכולה לענות להן ככה... אני מחייכת חיוך חמוד ואומרת "אני יודעת שיש לנו חופש, אבל ת'אמת מי ישב בבית וילמד? כשאני כאן אני לפחות לומדת!" ו... הן עוזבות אותי...

מחר כל החברות שלי יסתכלו עלי עקום רק ביגלל שמישהו כניראה יספר להן שהייתי בבית-ספר היום...

...אני יודעת שאני עושה את זה לעצמי, אבל....זה לא פייר!  אין לי ברירה אחרת!!

טוב...ביי לבנתיים... כתבתי מספיק להיום ( אתם בטח חושבים: "כן...זה אפילו כבר יותר מידי!" )