לא כתבתי לזמן מה. פשוט הייתי מבולבלת בגלל המייל שכתבתי לאבא שלי אבל...זהו הגעתי להחלטה: זה היה המייל הראשון והאחרון, זה בלבל אותי יותר מידי...ואני לא אתן לזה להמשיך!
פסח לא היה משהו... אמא שלי לא הסכימה לי לצאת לשום מקום ... ו... אף חברה לא התקשרה, לא שציפיתי שהן תתקשרנה רק... רק .... שהשתעממתי אבל, לא משנה...למי אכפת...
היום הוצאתי את כל העצבים והעצב שלי בנגינה, בציורים מוזרים ו... על עצמי...
כן... אני יודעת שזה לא טוב אבל... למי אכפת...ו...עדיף לי את זה מאשר שאהיה בדיכאון... אחרי הכל מחר אני צריכה לחזור ללימודים... אני לא יכולה להגיע כמו זומבי לבית הספר...
מחר יהיה יותר טוב... מחר אהיה חייבת להתרכז וללמוד, מחר אצטרך להציג ולחייך לכולם כאילו היום לא הרגשתי זוועה, כאילו גם אצלי הפסח היה "כיף חיים"...
ו... למרות כל ההצגות האלו חברות שלי עדיין יתעלמו ממני... למרות הכל אהיה בילתי ניראת...
בעצם... מה שלא אעשה, לא משנה כמה אהיה חכמה או מוכשרת הן לא תיראנה אותי... הן רק תסתכלנה עלי ויגידו לי שאני לא מבינה כלום מהחיים שלי כי אני בת יחידה, כי אני חכמה ואני לא צריכה ללמוד למבחנים...
אז... מחר יהיה טוב....
בטח!...
מה שציירתי\כתבתי היום
;){kind=link}