על העבר-חלק ג', להשתחרר מצפורני אבי...

...כן... באותו יום הייתי חייבת ללכת לאבא שלי...

הוא שאל אותי מה קרה לי, ו...העזתי להגיד לו שלא נוח לי אצלו.... הוא שאל למה, עניתי לו שאני לא אוהבת את הצורה בה הוא אוהב אותי...

הוא כעס... הוא אמר שאם אני לא רוצה שהוא יאהב אותי אז הוא לא יאהב אותי. הרגשתי הקלה אבל....הוא היה יותר מתוחכם משחשבתי....

לא הייתה ארוחת ערב.....אמרתי לו שאני רעבה.... הוא ענה שלא אכפת לו, הוא לא אוהב אותי...

אז... הלכתי לישון רעבה... קצת אחרי שנרדמתי הוא הגיע שוב... התעוררתי ואמרתי לא שאמרנו שאני לא צריכה את האהבה שלו...הוא הבטיח לקחת אותי לאגם, ליראות את הברבורים אם אני אסכים ו...הסכמתי....

למחרת הלכנו לאגם, נהנתי אבל....הייתי מאוכזבת מעצמי....שוב נתתי לו לפגוע בי....

ביום שישי שלאחר מכן שוב ביקשתי מסבתא שלי לא ללכת אליו...היא אמרה שאני חייבת ואני....לא יכולתי יותר וצעקתי עליה (בתרגום חופשי בצרפתית) "נמאס לי! הוא אוהב אותי יותר מידי!". בשביל סבתא שלי זה היה יותר מידי.... היא שוב לקחה אותי לרווחה. לפני שנכנסנו היא אמרה לי שאם אני באמת לא רוצה ללכת אליו אז שאגיד לרווחה את מה שאמרתי לה....וזה מה שעשיתי...

לא הלכתי אליו באותו סוף שבוע וגם לא בשבועות שאחרי....סוף-סוף....נגאלתי....

סבתא שלי והרווחה החליטו שאני צריכה ללכת לפסיכולוג....

הלכתי...אבל אותה פסיכולוגית דיברה לקירות... היא ביקשה שאספר-לא סיפרתי, ביקשה שאשטף אותה במחשבות שלי-לא שיטפתי, ביקשה שאצייר-לא ציירתי... התחננה שאגיד מילה...אבל... אני לא יודעת למה....לא הייתי מסוגלת לדבר... עם אף אחד.......

אחרי חודש בו היא ביזבזה איתי את זמנה היא אצרה לסבתא שלי שחבל לה על הכסף...ומאז, לא הלכתי אליה עוד...סבלתי בשקט...