על העבר-חלק א', ההתחלה

נולדתי בשוויץ במושב בשם "לָרַפּ" ליד לוזן. אני לא ממש יודעת למה, אבל אמא שלי השאירה אותי לחיות עם סבא וסבתא שלי שהיו ניצולי שואה והיא...? היא פשוט גרה בלוזן העיר הקרובה...

...כך מגיל 8 חודשים גרתי עם סבי וסבתי... אפשר להגיד שהיה לי טוב...

כשהייתי בת כמעט 4 עליתי לכיתה א"...סבתא שלי אמרה לי שאני חכמה, אז שעלי להתחיל כבר ללמוד...

אני לא יודעת איך נתנו לזה ליקרות...אבל לפי מה שהבנתי, הכל היה עם פרוטקציות...

חודש אחרי שנכנסתי לכיתה א" סבתא וסבא שלי לקחו אותי לשיחה, הם אמרו לי שאני מאומצת ע"י מישהי בשם לאה.

הם אמרו שאני אמשיך לגור איתם, ורק מידי פעם היא תיקח אותי...לא ממש היה לי אכפת, כי...אז לא ידעתי שזה שקר... שלאה היא בעצם אמא שלי...

אני עד היום לא יודעת למה הם עשו את זה...

למדתי בבית-ספר יהודי, אז החופשה הראשונה מאז אותה שיחה הייתה חופשת חנוכה.

סבתא שלי ארזה לי מזוודה וביום הראשון של החופש לאה הזאת באה... היא לקחה אותי לבית שלה בעיר והייתי שם איתה במשך כל החופשה. הרגשתי בובה בויטרינה, היא הביאה לי ערמת ספרונים לילדים ובקשה שאתעסק איתם...תמיד הייתי תולעת ספרים, אז זה היה בסדר אבל...מה שגרם לי להרגיש רע היו חברות שלה.

היא כל הזמן הזמינה חברות לבית שלה וזה תמיד היה "זאת הילדה שלי, נכון שהיא בובה?"-"תראי איזו מתוקה, כל היום יושבת לקרוא..." (....ברצינות... הייתה לי ברירה!...)... קיצר...לא אהבתי את זה בכלל, אני יודעת, הייתי אז שמנמנה ועם שיער בלונדיני... יתכן שזה באמת היה חמוד אבל... לא אהבתי את צומת הלב הזו... העדפתי את האויר המעט חנוק שהיה בבית של סבא שלי... הרי, רק את זה הכרתי...

בסוף החופשה חזרתי לבית של סבא וסבתא שלי, הם התגעגעו אלי ו...גם אני התגעגעתי אליהם...

כמו שאומרים אחרי שאוכלים בא התיאבון.....אז...לאה רצתה לראות אותי יותר. מאז אותה חופשה היא לקחה אותי אליה פעם בשבוע, בימי שבת וראישון.

בהתחלה זה עיצבן אותי אבל...התרגלתי...תמיד התרגלתי...

חייתי כך במשך חודשיים בערך...

באחד הימים, כשחזרתי בבית הספר סבתא שלי קראה לי. היא אמרה לי שהרווחה החליטה שעלי ללכת בימי שבת וראשון לאיש מסויים שרוצה להיות אבא שלי...

לא הבנתי כלום....הכל היה כזה מסובך....מצד אחד סיפרו לי שאני יתומה ובגלל זה אני גרה עם סבא וסבתא שלי, ומצד שני הייתה לאה ש"אימצה אותי" ועכשיו....אותו אחד....אבל...גדלתי באוירה של "לא שואלים...." אז.....לא שאלתי.

ביום ראישון, בסוף יום הלימודים הוא בא לקחת אותי... הוא לקח אותי לכל מיני מקומות נחמדים ו...דווקא נהנתי.

בערב הוא הביא אותי לבית שלו, הוא היה גר בוילה (...תכל'ס, סביר להניח שהוא עדיין גר שם...) היה לו בית מושקע ויפה. אני התלהבתי על הבית ו...הוא נתן לי להכיר מעט את הבית ואז אמר לי שהגיע הזמן ללכת לישון...

מעט זמן לפני שנרדמתי הוא בא, הוא התיישב על מיטתי ושאל אותי מה אמרו לי שהוא....

הייתי קטנה ..... ו...פשוט עניתי לו "אמרו לי שאתה רוצה להיות אבא שלי...". הוא צחק ואמר לי "אני אבא שלך...." ויצא....

לא הבנתי כלום ו....פשוט החלטתי להבין שאני לא מבינה ו....לשתוק...

....ביום למחורת הוא הביא אותי להורים שלו, הם גם קירקרו סביבי אבל....משום מה שם הרגשתי טוב יותר, הרגשתי שזו ממש משפחה....אבל בערב יום ראשון הוא היה צריך להחזיר אותי לסבתא שלי, וזה מה שהוא עשה...

חזרתי לסבתא שלי ו....התחלתי שיגרה חדשה, שיגרה בה אני מגיעה לאבי בסופי שבוע, שיגרה בה אני כבר לא צריכה להיות על לאה (אמא שלי) ו... היה לי טוב......

....כן היה לי טוב.....אבל הכל השתנה....  אולי פשוט אסור שיהיה לי טוב.....אולי.....

אין לי את הכוחות לכתוב את ההמשך עכשיו....כניראה שזה יהיה בפוסט אחר.....מצטערת אם תקעתי את זה באמצע.....סורי....